יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

מנעולן למשפחת מנעולים יודע על מה הוא מדבר

בימים שעוד ההיסטוריה נכתבה במדינה הזו, אבא של סבא שלי היה מנעולן דגול בארץ ישראל. לרוב היו קוראים לו מכל קצוות הארץ לבוא ולפרוץ מנעולים. להזכירכם בעבר היו מנעולים מאוד כבדים וגדולים. כל פריצה של מנעול הייתה נמשכת לפעמים שעות. המקצוע מנעולן אפשר לומר, רץ במשפחה שלנו מזה דורות. גם סבא שלי היה מנעולן וגם אבא שלי היה מנעולן מפורסם בתל אביב. כולם ידעו שאם הם צריכים מנעולן בתל אביב, אבא שלי הוא האדם למשימה הזאת.

היום מן הסתם הזמנים השתנו. היום הכול נהיה יותר מהיר, ישנן יותר ויותר אפשרויות ומגוון רחב של אופציות לבחור מבינן. לדוגמא היום אנחנו יותר בררנים לגבי אנשי המקצוע שלנו בין היתר בבחירת מנעולן אם צריך. פעם זה היה נורא פשוט היו שניים שלושה מנעולנים בארץ. היה מנעולן בתל אביב, בחיפה ובבאר שבע. היום יש כל כך הרבה מנעולנים שכבר לא יודעים את מי להזמין קודם ומי בכלל אמין. איך מסתדרים בים האפשרויות הבלתי מוגבלות?

קודם כל ראוי לבחור בעל מקצוע אמין. במפרט אם זה מנעולן הכי חשוב שתשאלו מישהו ממקור ראשון, כלומר חבר או קרוב משפחה אם הוא מכיר מנעולן טוב. לא תמיד אנו יודעים בדיוק איזה מנעולן הוא מוכשר באמת להיות מנעולן ואיזה סתם משחק אותה מנעולן ורק למד לפרוץ כמה מנעולים קטנים ולהחליף צילינדר.

בתור בן למשפחת מנעולנים אני יכול להגיד לכם שהרבה מכרים שלי, שהזמינו מנעולן לפעמים מאוד התאכזבו מן העבודה. ותמיד הייתי צריך לשלוח להם מנעולן מחברת המנעולנים שלנו על מנת שזה יתקן את הנזק שנגרם להם. לפי דעתי אם אתם רוצים להיות סמוכים ובטוחים שהזמנתם מנעולן טוב, עליכם לבחון אופציה להזמין מנעולן מרשת של מנעולנים או מחברת מנעולנות כזאת או אחרת על מנת שאם אי פעם יהיו לכם תלונות, יהיה לכם תמיד למי לפנות. ראו הוזהרתם כיום קיימים מספר מנעולנים ללא רישיון שעובדים מאופן עצמאי ואם משהו קורה או העבודה לא נעשית בצורה מקצועית לכו תדברו עם הקיר, כי לא פעם ולא פעמיים ניתן למצוא אותם, אז חבל שתפלו בפח.


יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

בעלי מועדונים מזמזלים בתקנות בטיחות באש

מי כמונו יודעים כמה חיי אדם חשובים. דווקא אנו אומה שלמה שנלחמת במשך שנים על קיומה יודעים ומעריכים חיי אדם. לצערי הרב אני נתקל לא פעם ולא פעמיים באנשים שעושים לנו דווקא ומוציאים שם רע לאומה הישראלית שלנו, וגורמים לנו להצטייר כאנשי הארץ שתמיד אוכלת את יושביה.

אני מדבר על כל אותם בעלי המועדונים בארץ, שלא טורחים לאבטח את החוגגים שלהם או שמנצלים לרעה את המעמד הזה של בעלי מועדון שפתוח רק בסופי שבוע לדוגמא. הדבר הראשון שמצא אחד הדוחות של איגוד ערים כיבוי אש במרחב השפלה, שיותר ויותר מועדונים לא מתחזקים כהלכה במועדון את מערכות כיבוי האש במקום. כאמור, מערכות כיבוי אש, נועדו להיות מופעלים אוטומטית במקרה של שריפה שפורצת במועדון. מועדון ריקודים, הוא אחד המקומות המסוכנים בהם יכולה לפרוץ שריפה כל רגע. קחו לדוגמא את כל הכבלים של החשמל, השתייה החריפה שכולם קונים, בקלות יכולה וזה קורה דרך אגב, להישבר כוס עם שתייה ומספיק שתפגע באיזה כבל חשמל חשוף והדרך מפה לאסון היא מאוד קצרה ומהירה.

מערכות כיבוי אש במועדונים נועדו למנוע דברים כאלו. כיום אדם לא יכול לפתוח מועדון ללא התקנת מערכות כיבוי אש, במפרט אם המקום יכול להכיל יותר ממאה אנשים. אחזקה של ספרינקלרים היא דבר חשוב מאוד. כיום ישנן מספר חברות טובות בישראל שמבצעות בדיקות איכות ותקינות במערכות כיבוי אש, לרוב לפעמים פשוט דרוש להחליף את הגומיות בספרינקלרים. תחזוקם של ספרינקלרים מצירך תשומת לב לפרטים הקטנים, אחרי הכול מתוך הספרינקלרים מתיזים המים.

הדבר הכי מעצבן, שבדיקות תחזוקה כאלו חייבות להתרחש בזמן ובמקום שנקבע להן. בעלי מועדון שמנסים לצמצם בעלויות, בעצם מנסים לחסוך על גבם של הבליינים התמימים שבטוחים ששום דבר לא יכול לפגוע בהם. בגלל אנשים כאלו הארץ שלנו נראית כמו שהיא נראית. תארו לכם מצב של תיירים מחו"ל שבאים לחגוג במועדון בישראל ונקלעים לשריפה בתוך המועדון, עזבו את הקורבנות הישראלים, אנחנו לצערנו רגילים לקורבנות בארץ המדממת הזאת, אבל תארו לכם כמה נזק יכול להיגרם לתדמית שלנו בעולם כשיפורסם כי במועדונים בישראל אין בטיחות אש. מערכות כיבוי אש חייבות להיות הדבר הראשון שלו ידאגו בעלי מועדונים, כי אחרת לא רק הם ישלמו על כך, בבית סוהר אלא אנו נשלם על כך בחיינו ובתדמית שלנו בארץ ובעולם בפרט.

יום שני, 13 בספטמבר 2010

מלגזות יד שניה - כלי תפעולי לזמנים קשים

מלגזות יד שניה הן פתרון מאוד חשוב למפעלים קטנים. כך היה בזמנו כאשר המפעל של אבא שלי שנמצא בצפון הארץ היה נתון לקשיים כלכליים לאחר מלחמת לבנות השנייה, עלה צורך ממשי וכמעט קיומי לצמצם בעלויות ולבחון באמת היכן ניתן לחסוך. הדבר הראשון שבחנו הוא בעצם לצמצם את עליות כלי הרכב של אנשי המפעל והכלים התפעוליים. בחנו כל אופציה ואפילו קיצצנו במלגזות, וזה רק להמחיש עד כמה היינו צריכים לקצץ כי מלגזות במפעל זה כמו מעיין בלב מדבר.

על פניו מלגזות תמיד היוו הכוח הרציני בתעשיות ובמפעלים. ללא היכולת שלנו לשנע סחורות וקונטיינרים במפעלים הדבר פוגע בכל תהליך הייצור והייצוא או הייבוא כמובן אם זה מפעל קולט סחורות או סתם איזשהו האנגר בנמל. הקיצוץ במלגזות העיב על תהליך הייצור של המפעל והיינו צריכים לחשוב על פתרון מהיר ולתת מענה לתהליך הייצוא של המפעל ולשינוע הסחורות על ידי כך שלא ניפגע כלכלית יותר ממה שכבר נפגענו בעקבות המלחמה.

נאלצנו לרכוש מלגזות יד שניה. בסך הכול מלגזות יד שניה, הן מספיק טובות כמו מלגזות יד ראשונה. כמובן יש להן את המגרעות שלהן. קחו דוגמא למלגזה שצריכה לעבוד במלוא המרץ לקראת משלוח גדול שאמור להגיע או להיות מיוצא ליעד כלשהו. יעם מלגזות יד שניה, צריכים להיות יותר זהירים כמובן. אך אין הדבר אומר שאלו לא יוכלו לצבע את המשימה ממש באותה מהירות כמו מלגזות יד ראשונה.

כיום ישנן חברות מסוימות בארץ שמשווקות מלגזות יד שניה. כמובן צריך לבחון היטב אי אילו מלגזות יד שניה, אתם קונים. אנחנו קנינו מלגזה של CAT והדבר היה ממש חיוני עבור המפעל. הצלחנו גם להוזיל משמעותית את האחזקה של מלגזות כאשר מחיר של מלגזות יכול להגיע עד 100 אלף שקלים אם מסתכלים על זה ככה.

בנוסף הוזלנו עלויות רבות בתחום הרכב והליסינג של מנהלי העבודה במפעל. העובדים קיבלו נסיעות כאשר לחלקם היינו צריכים לקצץ בהוצאות הרכב. זאת כאמור בעקבות הניסיון של אבי לא לפגוע לאף אחד במשכורת החודשית.

לאחר מלחמת לבנון השנייה ניתן לומר כי המצב הכלכלי של רוב מפעלי הצפון היה נתון לרחמנותה של הרשות. זה נשמע ממש מצער שמפעלים עצמאיים שפעלו כל כך הרבה שנים נאלצו לסגור או לצמצם בעלויות רבות.נכון המדינה הבטיחה פיצויים, אך עדיין ישנם מפעלים שמחכים לפיצויים הללו. ומה הם עושים עד אז אתם בטח תוהים. וובכן, אף אחד פה לא יושב בחיבוק ידיים ומחכה לימות המשיח. צריך לחזור לעבודה ולמשלוחים וללקוחות ולדאוג שלמרות הפגיעה בתוצר, בייצור ובייצוא הלקוחות מבינים ונשארים נאמנים עם המפעל שלהם.

יום ראשון, 12 בספטמבר 2010

עורכי דין תעבורה כנגד הפרצות בחוק

לא פעם אנו מוצאים עצמנו מסתבכים בכל הנושא של דיני תעבורה. מי כמונו, הנהגים האחראים שלא נוהגים בשכרות, מוצאים עצמנו מסתבכים עם החוק דווקא בדברים הקטנים. עבירות תנועה קלות כמו אי ציות לתמרור או חצית מעבר חציה באור אדום יכולות משום מה לעלות לנו הרבה מאוד כסף וגם תתפלאו בצבירת נקודות שחורות וכתם על רישיון הנהיגה שלנו.


לא פעם אנשים שהסתבכו עם עבירות תנועה מסוג זה, נאלצו להשתמש לא פעם ולא פעמיים בשירותיו של עורך דין תעבורה על מנת שזה יוכל להוכיח את חפותם. לא תמיד החפות זה מה שמעניין אלא יותר הנקודות השחורות. שיטת הנקודות השחורות היא שיטה שמונהגת בדיני התעבורה בארץ. על פניו ישנן מדינות נוספות שבהן מונהגת השיטה הזו שמגבילה את הנהג למספר מסוים של עבירות תנועה עליהן הוא יכול לעבור. אם וכאשר הוא עובר אותן, אזי רישיונו נשלל או שהוא נאלץ לעשות קורס נהיגה מונעת או רישיון נהיגה מחדש במקרים יותר חמורים של עבירות תנועה חמורות יותר.


עורך דין תעבורה טוב, יודע ומכיר את כל סוגי דיני התעבורה ולכן כאשר אנשים מגיעים למצב שלא אין ברירה ורישיונם עומד להישלל הם שוכרים עורך דין תעבורה על מנת שזה יוכל לחלץ אותם מן הבוץ. עורך דין תעבורה טוב, מכיר את חוקי התעבורה בארץ ומכיר גם טוב מאוד את כל הפריצות בחוק. לא פעם ולא פעמיים מצליחים עורכי דין תעבורה להוציא את הלקוחות שלהם מן הבוץ של דיני תעבורה שכאמור יש לו הרבה פרצות.


הצעה שלי: אם אי פעם נקלעתם למצב של לפני שלילה או קורס נהיגה מחדש, עשו עם עצמכם חסד גם במחיר כלכלי כבר משהו ותצטיידו לכם בעורך דין תעבורה, כנראה שאם הגעתם עד הלום אתם ממש תזדקקו לו.

יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

רעיון לעסק של באנגי' בזכות ידע בתפעול מנופים

אני חושב שאם הייתי יכול לקחת לדוגמא את כל הסיפור הזה של באנג'י הייתי הופך אותו לעסק הרבה יותר משתלם ממה שהוא. ידוע שהרבה אנשים עושים באנג'י בחול כי זה יותר זול אולי, לא בטוח יותר בטיחותי. אם זאת המשיכה של אנשים רבים לזרוק עצמם מגובה רב בין אם זה גשרים ובין אם זה מנופים תמיד מעוררת אצלי חשיבה מסקרנת לעסק יותר רווחי בארץ. בטח כבר ניחשתם - באנג'י.

מזה כבר 20 שנה אני עובד בחברת הובלות מנוף שמתמחה בהובלת מכולות ושינוע של מטענים כבדים כגון קונטיינרים וכדומה. לא פעם היינו מקבלים עבודות כאלו לא שגרתיות מן ההובלות שאנו מבצעים לבוא לאיזה ימי כיף של צה"ל או ימי סטודנט באוניברסיטאות עם המשאיות שלנו. להרים מנופים ובעצם ממנופים אלו היו זורקים את האנשים שהיו צורחים עד הגג. לא פעם הסתכלתי על זה וחשבתי שזה יכול דווקא להיות מאוד רווחי לקנות שתי משאיות עם מנופים עליהם ולייעד אותם בעצם כעסק באנג'י בלבד. כל קפיצה כזאת עולה לפחות 300 שקל אז למה לא כמה קפיצות ביום ובתוך שנה אפשר להחזיר השקעה. העניין הוא שהיה צריך להשיג מלא אישורי בטיחות ואישורי עסק ספורט אתגרי וביטוח שעולים הרבה כסף. וכן לשאלתכם הבאה, כבר בדקתי את העניין לעומק.

העניין הוא שגם עבור המשאית וגם עבור המנוף צריכים אישורים ורישיונות. למרות שיש לי רישיון להפעיל מנופים לגובה מסוים, אני צריך לשדרג את הגובה שלי לפחות לעוד 10 מטרים, כי באנג'י זה לפחות מ- 30 עד 40 מטר לגובה התחלתי. בנוסף לכל החששות, לעזוב את מקום העבודה זה גם קצת מפחיד. אין ספק שהובלת מכולות היא לא מסוג ההובלות הקטנות של מעבר דירה אנו מדברים על מטענים ששווים לפחות כמה אלפי אם לא מיליוני שקלים. כל שינוע כזה טומן בחובו אחריות גדולה, כזאת שלא משתמעת לשתי פנים. לכן השיקול הזה של לעזוב מקום עבודה שבו צברת שם וגם מעמד וללכת לפתוח עסק שלא בטוח שהוא כזה יציב מעמיד ספקות נוספות. אני פשוט לא רוצה להתעורר עוד מספר שנים עם פנסיה קטנה ולדעת שלא עשיתי שום דבר בחיים ולא הובלתי שום תהליך ולא בניתי שום דבר שהוא שלי.

כנראה שאני צריך לישון על זה עוד קצת, לא יודע. אני מאמין שגם מחר וגם עוד חודשים נוספים אני אמשיך לבצע הובלת מכולות. אני כזה בן אדם, הנה אני בא וכותב על החלומות ועל המאווים שלי ובסוף תמיד אני נשאר בתור בלוגר, ולא יוזם אמיתי שיוצא לים וחבל.