מנהג מפורסם יש באמריקה הלטינית. בכל יום ראשון, קצת אחרי שחוזרים מן המיסה בכנסייה, פושטים הלטינים את הבגדים היפים שלהם, עולים על מכנסיים קצרים וגופיה מתחילים לעשות פוליש מקצועי ביותר לרכבים שלהם. מעין פולחן כזה שהדרום אמריקאים מקפידים עליו ממש כמו לאכול בשר ולשתות בירה.
האם בישראל יכול להיות כזה מנהג? וובכן פעם היה זה מנהג יותר רחב לשטוף את האוטו ולצבע בו ניקיון יסודי בכל הקשור בפנים האוטו וניקיון חיצוני כאשר לא מזניחים כמובן את פולחן הפוליש המסורתי.
אם זאת ככל שהתקדמנו עם השנים, פולחן ניקיון הרכבים השבועי עם הדלי וסמרטוטי העור הצהובים דעך לו לאט, וגם העלים את החוויה המשפחתית שבניקיון הרכב. עם השנים קמו להם בישראל מנהרות לשטיפת רכבים. באים, משלמים, נכנסים ויוצאים. ממש כמו המאה העשרים ואחת – הכול הפך להיות טכני ומעין תגובת שרשרת לכל הקדמה. אין ספק שהאנשים שעובדים בכל מנהרות השטיפה, הם מנקים מקצועיים שיודעים לבצע פוליש מעבר לחומר ולגלגלי השערות הענקיים שמסתובבים על האוטו. אין מה לעשות רק פוליש ידני יעיל וטוב יכול להוריד כתמים.
עוד דבר שהשפיע על העלמות ניקיון הרכבים הוא המחסור במים. אנשים רבים מעדיפים לטענתם לחסוך במים, להכניס את הרכב לשטיפה ובכך לסיים עם העלויות הגבוהות של מים. ובכלל כיום יותר ויותר אנשים זנחו את הפינה החמה שהייתה לאנשים לרכב שלהם. אנשים רבים כיום קונים רכבים בלי טעם אישי אלא יותר על פי הסטאטוס קוו של קהל הצרכנים הסטנדרטי בארץ של רכבי מאזדה וטיוטה. בגלל שלרוב המדינה יש את אותם רכבים הרגשת השייכות לרכב פוחתת, ואז גם גודל ההשקעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה